תסכולים אצל ילדים – מה עושים עם כל הבכי הזה?

מאת: מירי פיסו – מדריכת הורים

הילד בן השנתיים שלך יושב על השטיח, משחק בצעצוע ההרכבה האהוב עליו. הוא מנסה שוב ושוב להכניס את הקובייה לתוך הצורה הנכונה, אבל היא פשוט לא נכנסת. הידיים הקטנות שלו לוחצות בכוח, הנשימה שלו הופכת מהירה יותר, והוא מתחיל להתעצבן. פתאום, הוא משליך את הקובייה בכעס על הרצפה, דמעות ממלאות את עיניו והוא פורץ בבכי חזק. את עומדת שם, מרגישה חסרת אונים – איך פעולה כל כך פשוטה הפכה להתפרצות רגשית עזה כל כך?

מצבים כאלה הם חלק בלתי נפרד מהחיים של ילדים קטנים. כל אתגר או גבול שהם נתקלים בו יכול להוביל לתגובה רגשית עוצמתית. השאלה הגדולה היא איך אנחנו, כהורים, יכולים לעזור להם להתמודד? איך נוכל להדריך אותם ולעזור להם לפתח את הכלים שהם זקוקים להם כדי להסתדר עם רגשות מורכבים כמו תסכול?

בכתבה הזו, נבין מהו תסכול, מה גורם לתסכול אצל ילדים, מה כדאי לעשות בזמן התקף זעם, ומה לא כדאי לעשות. בנוסף, נלמד דרכים מעשיות להתמודדות עם רגשות, הן עבור הילדים והן עבורנו כהורים.

מהו תסכול?

תסכול הוא תחושה מוכרת לכולנו – מצב שבו אנחנו מנסים להשיג מטרה מסוימת או לבצע פעולה, אבל נתקלים במכשול שמונע מאיתנו. אצל ילדים קטנים, התסכול הזה בולט במיוחד, כי הם עדיין לומדים להבין את עצמם ואת הסביבה, ועדיין חסרים להם הכלים הרגשיים להתמודד עם האתגרים שהם פוגשים.

הדרך שבה הילד לומד להתמודד עם תסכולים בגיל צעיר משפיעה באופן משמעותי על הדרך שבה הוא יגיב לאתגרים ולכישלונות בעתיד. כהורים, התפקיד שלנו הוא לעזור להם ללמוד להכיר את הרגשות שלהם, ולהראות להם איך ניתן לווסת את התסכול ולהתמודד איתו בצורה בריאה.

ממה ילדים מתוסכלים?

ילדים צעירים מתוסכלים ממגוון מצבים, ולעיתים גם מדברים שנראים לנו, כמבוגרים, פשוטים יחסית. הנה כמה מהסיבות השכיחות לתסכול אצל ילדים:

1. חוסר יכולת לבטא את עצמם
   בגיל שנתיים, הם לא תמיד מסוגלים להסביר במילים מה מפריע להם. החוסר הזה בתקשורת יוצר תסכול נוסף, שיכול להוביל להתפרצות.
2. רצון לעצמאות
   בגיל שנתיים תחושת העצמאות הולכת וגדלה. הם רוצים לעשות דברים בעצמם – לנעול נעליים, להרכיב צעצועים או לאכול לבד. אבל לעיתים קרובות הם נתקלים במגבלות פיזיות שמונעות מהם להצליח, מה שיוצר אצלם תסכול.
3. גבולות ומגבלות מצד ההורים
   כאשר ההורים מציבים גבולות – כמו זמן מסך מוגבל, איסור על ממתקים לפני ארוחת הערב או סירוב לקנות צעצוע נוסף – הילד עלול לחוות תסכול. לילדים יש קושי להבין את הסיבה שמאחורי הגבול, והם חווים אותו כמכשול בלתי הוגן.
4. קשיים חברתיים
   ילדים בגיל זה מתקשים לשתף פעולה, לחלוק צעצועים, להמתין בתור, או להבין את הצרכים של חברים אחרים, וזה מוביל לתסכול.
5. קשיים מוטוריים
   ילדים רוצים לבצע פעולות כמו לטפס, למזוג מים לכוס, או להרכיב צעצועים מורכבים, אבל נתקלים בקשיים בגלל מגבלות פיזיות. חוסר ההצלחה במשימות הללו יוצר אצלם תחושת תסכול חזקה.
6. עייפות ורעב
   מצבים פיזיים כמו עייפות או רעב משפיעים על היכולת של הילד להתמודד עם אתגרים. כשהילד עייף או רעב, הוא עלול להגיב בעוצמה רגשית רבה יותר למצבים שביום רגיל היו פחות מאתגרים עבורו.

וממה אנחנו ההורים מתוסכלים?

בגדול, מהתסכול שלהם.

הורים רבים חווים קושי רגשי משמעותי כשהילדים שלהם בוכים. תחושת אחריות עמוקה להגן על הילד ולספק את צרכיו, יחד עם חוסר היכולת לשלוט במצב, מובילים לעיתים לתסכול וכעס. בכי, במיוחד כשהוא ממושך או בעוצמה גבוהה, עשוי לעורר אצל ההורים תחושת חוסר אונים, כי הם לא מצליחים לפתור את הבעיה מיד.

בנוסף, הבכי יכול להציף רגשות עבר לא פתורים מהילדות של ההורה עצמו, ולהחמיר את התגובה. כשההורים עייפים או לחוצים, כמו שקורה לרוב בשגרת חיי היום-יום עם פעוטות, הם עלולים להרגיש שהבכי של הילד הוא "הקש האחרון" שמוביל לתגובות רגשיות עוצמתיות יותר מהרגיל. גם רצון לשמור על שקט והרמוניה בבית, לצד לחץ חברתי במצבים ציבוריים שבהם הילד בוכה, מגבירים את תחושת הלחץ. הורים רבים מרגישים צורך דחוף להשתיק את הבכי במהירות, ולעיתים נגררים לתגובות מהירות שלא תורמות להרגעת המצב.

3  טעויות נפוצות של הורים בהתמודדות עם תסכולים:

1. "לא קרה כלום…"
   כשילדים חווים נפילה או פגיעה ואנחנו אומרים להם "לא קרה כלום," אנחנו בעצם מבטלים את הרגשות שלהם. בדיוק כמו שבמצבים של מבוגרים, כאשר הם משתפים חוויות קשות ומקבלים תגובה כמו "זה שטויות, תמשיכי הלאה," זה יכול להיות מתסכל. גם לילדים חשוב להרגיש שמבינים אותם. במקום לבטל את הרגש, עדיף להכיר בו ולומר: "זה באמת לא נעים, אני רואה שכאב לך." הכרה ברגשות עוזרת לילדים להרגיש שמקשיבים להם ומבינים אותם, מה שיכול להרגיע אותם יותר מכל פתרון מהיר או עצה.
2. "תסביר לי במילים…"
   לומר לילד בן שנתיים "תסביר לי במילים" בזמן שהוא כועס או מתוסכל זה בעצם לבקש ממנו משהו שהוא עדיין לא מסוגל לעשות. ילדים בגיל הזה עדיין לומדים להבין ולבטא את הרגשות שלהם, ולעיתים הם לא יודעים איך לנסח מה שהם מרגישים. במקום לבקש מהם הסברים מורכבים, עדיף לזהות את הרגש ולומר: "אני רואה שאתה כועס" או "נראה שזה מתסכל אותך." זה עוזר להם להבין את הרגש ולבטא אותו בצורה בריאה יותר בהמשך.
3. "אם אתה לא מפסיק עכשיו… אז…"
   כשאנחנו משתמשים במשפטים כמו "אם לא תפסיק, אז אין טלוויזיה," אנחנו מוצאים את עצמנו במאבק כוח עם הילד. במקום להפוך את הסיטואציה לעימות, עדיף להחליף את האיומים בגישה מכבדת: "קודם תתקלח, ואח"כ תוכל לראות טלוויזיה." גישה זו יוצרת תקשורת שמבוססת על כבוד הדדי והצבת גבולות ברורה, בלי להיכנס למאבקי כוח שמזיקים לקשר עם הילד.

איך להתמודד עם טנטרום?

בזמן הטנטרום, הילד מוצף רגשית ואין לו את הכלים להתמודד בעצמו. חשוב לדעת איך לפעול כדי להרגיע את המצב ולהיות שם עבורו, מבלי להגביר את הלחץ. הנה כמה דרכים יעילות להתמודד עם טנטרום:

1. נשמו עמוק ושמרו על רוגע
   כאשר הילד מתפרץ, קל להיגרר לתגובה רגשית עוצמתית. אך חשוב לזכור שאם תגיבו בכעס, זה עלול להבהיל את הילד ולהחמיר את המצב. קחו נשימה עמוקה, ואפילו התרחקו לרגע כדי לחזור רגועים יותר. בכך, אתם גם מראים לו דוגמה לוויסות רגשי.
2. סבלנות – היא המפתח. התמודדות עם טנטרום דורשת מאמץ, ולכן יש לתרגל אותה לאורך זמן. הישארו רגועים והראו לילד שאתם איתו לאורך כל הסיטואציה.
3. רדו לגובה העיניים
   התיישבו לגובה הילד, זה משדר לו שאתם שם בשבילו. גם ללא מילים, הנוכחות שלכם תעניק לו ביטחון, מה שיעזור לו להירגע. אם הוא יוצר קשר עין, זה עשוי לסייע לשחרור הורמונים מרגיעים.
4. הציעו חיבוק – אם מתאים
   חיבוק יכול לעזור לשחרר אוקסיטוצין, שמרגיע את הילד. עם זאת, יש לוודא שהילד מוכן לכך – שאלו: "אפשר לתת לך חיבוק?" או "אפשר לשים יד עליך?" אם הוא לא מוכן, היו לצידו בשקט.
5. הציבו גבולות ברורים אם הילד אלים
   אם הילד מתחיל להכות או לזרוק חפצים, הציבו גבול ברור: "אני מבינה שאתה כועס, אבל לא מרביצים." החזיקו בעדינות את ידיו והסבירו שאתם שומרים עליו ועל אחרים.
6. שמרו על עקביות
   עקביות היא חשובה. הילדים לומדים מהתגובות הקבועות שלכם. מסרים קצרים וברורים, כמו "אני כאן כדי לשמור שלא תפגע," מבהירים את הגבולות באופן רגוע.
7. רגע אחרי הטנטרום – זמן למגע ומנוחה
   בסיום הטנטרום, הילד זקוק למגע מרגיע, כמו חיבוק או ליטוף. זה הזמן להירגע ולא להתעסק במה שהיה. גם אתם זקוקים להרגעות כדי להמשיך בשגרה ברוגע.

זכרו:
בזמן התקף זעם או מיד אחריו, הילד לא פנוי ללמידה. זה לא הזמן לחנך או להסביר – המתינו עד שהוא רגוע יותר, ורק אז דברו איתו על מה שקרה.

מה לא לעשות בזמן טנטרום:

1. לא מאיימים
   במהלך טנטרום, הילד מוצף רגשית, ולכן איומים כמו "אני סופרת עד 3" או "תפסיק מיד" לא עוזרים. במקום להרגיע, הם רק מגבירים את תחושת חוסר השליטה של הילד ולא משיגים את המטרה.
2. לא עוזבים
   להגיד "אני הולכת וכשתירגע תחזור אליי" עלול לגרום לילד להרגיש נטוש בדיוק ברגע שהוא זקוק לתמיכה. בדיוק כמו מבוגר שזקוק לחבר ברגעים קשים, כך גם הילד זקוק לנוכחות שלכם.
3. לא נעלבים
   הכעס של הילד אינו מופנה נגדכם אישית, אלא נובע מחוסר היכולת שלו לווסת את רגשותיו. אם תיקחו את ההתנהגות שלו ללב, תאבדו את התפקיד ההורי המוביל והמרגיע שלכם. זכרו – הילד לא נגדכם, אלא בעד עצמו.
4. לא מסבירים או מחנכים בזמן הטנטרום
   כשהילד מוצף הורמונים של סטרס, הוא לא פנוי להקשיב להסברים או להטפות. זה לא הזמן ללמד אותו – חכו עד שיירגע כדי להעביר מסר חינוכי.
5. לא מציעים פתרונות מהירים
   כשאומרים "אז אל תשחק עם זה," אנחנו לא מלמדים את הילד איך להתמודד עם התסכול בפעם הבאה. חשוב ללמד את הילד דרכי ויסות רגשיות במקום לרוץ לפתרונות מיידיים.
6. לא ממהרים לסיים את הטנטרום
   לנסות לקצר את ההתקף רק יחמיר אותו. לפעמים צריך לעצור ולהתמקד בצרכים הרגשיים של הילד, גם אם זה אומר לאחר קצת.
7. לא מתגמלים התנהגות לא רצויה
   אם הילד נכנס לטנטרום כדי לקבל משהו, כמו ממתק, אסור לתת לו את מבוקשו כדי להפסיק את הבכי. זה יחזק את ההתנהגות וילמד אותו שהטנטרום הוא כלי להשגת מטרות.

איך לסייע לילד להתמודד עם תסכולים: כלים מעשיים

וויסות רגשי הוא אחד הכלים החשובים ביותר שילד יכול לרכוש כדי להתמודד עם תסכולים ועם רגשות עזים. הנה כמה דרכים מעשיות ללמד ילדים איך לווסת את רגשותיהם:

1. **שיום רגשות** – למדו את הילד לתת שם לרגש שהוא מרגיש. כאשר הוא כועס או מתוסכל,  אפשר להגיד: "רצית משהו, ואני אמרתי לא, וזה הכעיס אותך?." או "אתה מתוסכל כי זה לא הולך לך?". זיהוי הרגש מאפשר לילד להכיר בו ולא להיבהל ממנו.
2. דוגמה אישית – ילדים לומדים דרך צפייה בהורים שלהם. אם אתם מראים כיצד אתם בעצמכם מתמודדים עם כעס ותסכול בדרכים בריאות (כמו לקחת פסק זמן, לנשום עמוק, או לדבר על הרגש), הילדים יחקו את ההתנהגות הזו.

3. זיהוי גורמי התסכול
   נסו לזהות מהם גורמי התסכול בחיי ילדכם. לעיתים עייפות, רעב, קושי במעברים או פרידות, או אתגרים חברתיים, עלולים להוביל להתפרצויות. על ידי זיהוי גורמים אלה והתאמת ההתנהלות שלכם, תוכלו להקל על הילד ולהפחית את הסיכוי להתפרצות. לדוגמה, הכינו מראש חטיפים, חיתול, או שקלו לבטל פעילות אם הילד עייף.
4. אימון בדחיית סיפוקים
   תאמנו את ילדכם לדחות סיפוקים ולהתמודד עם תסכול. לדוגמה, אפשר לומר: "אני מחליפה חיתול לתינוק, ותכף אבוא אליך." המתנה של כמה דקות (בהתאם לגיל הילד) ואמירת תודה על הסבלנות מלמדות את הילד להתמודד עם ההמתנה.

• העניקו כלים פרקטיים להרגעה– לימדו את הילדים טכניקות פשוטות לוויסות רגשי כמו נשימות עמוקות, לספור עד 10, פעילות גופנית לשחרור דופמין, האזנה למוזיקה מרגיעה, משחקי קלפים וספרים בנושאי רגשות

• עידוד – כאשר הילד מצליח לווסת את עצמו בצורה בריאה, חשוב מאוד לחזק את זה במילים חיוביות: "כל הכבוד שלקחת נשימה עמוקה והצלחת להירגע בעצמך!". "ראיתי שהיה לך קשה אבל הצלחת להתאפק.."

לסיכום

אם אתם מרגישים שהתמודדות עם התסכולים בבית יוצאת משליטה, אני מזמינה אתכם להצטרף לסדנה המקוונת שלי בת 3 מפגשים. בסדנה תקבלו כלים מעשיים שיעזרו לכם להתמודד עם תסכולים, להפחית מתחים בבית, וליצור אווירה רגועה יותר. פרטים נוספים והרשמה בקישור!